ההורה הממוצע עוקב בכל רגע נתון אחר ההתקדמות של ילדו במוסד החינוכי בו הוא נמצא, בין אם גן ילדים ובין אם בית ספר. השאיפה, כמובן, היא להישגים גבוהים ככל האפשר. כאשר הילד מתפקד בצורה גבוהה יותר מבני גילו, יכול להיות שמדובר כאן ב"צרות של חכמים", וכדאי לשקול הקפצת כיתה.
במקרה הזה יכולים ההורים לבחון את האפשרות של הקפצת כיתה (הדלגה), כלומר, שילוב של הילד בכיתה גבוהה ביחס לזו שמתאימה לו מבחינת הגיל. אלא שחשוב לבצע את התהליך תוך הפעלת שיקול דעת, באופן שיאפשר למקסם את היתרונות שבהקפצה ולצמצם עד למינימום את הסיכונים הנובעים ממנה.
הסימנים שמעידים: כדאי לחשוב על הקפצת כיתה
הקפצת כיתה נדרשת אם הישגי הילד גבוהים בהשוואה לגילו ולבני כיתתו האחרים. יכולים להיות לכך כמה ביטויים מוחשיים, המשתנים כמובן בהתאם לגיל. כך למשל אם השפה של הילד היא עשירה במיוחד, הזיכרון שלו מרשים בכל קנה מידה והוא מצטיין במיוחד בתפיסה או ביכולת החשבונית, ייתכן שכדאי לשקול הקפצת כיתה.
לעיתים הסימנים המצביעים על הצורך בהדלגה באים דווקא מכיוונו של הילד. אחד הסימנים העיקריים לכך שהילד נמצא בכיתה שאינה תואמת את היכולות שלו הוא תלונות חוזרות ונשנות שלו על שיעמום או חוסר אתגר. במקרים מהסוג הזה, אם הילד יישאר במסגרת שלא מספקת לו את האתגר שהוא זקוק לו, ההתפתחות שלו עלולה להיפגע.
מוצאים את המסגרת האידיאלית לילד. מכל הבחינות
ההישגים בלימודים או התחושות האישיות של הילד אינם מספיקים כשלעצמם כדי לדעת האם ניתן להקפיץ אותו כיתה אחת או יותר. על פי הנוהל שהגדיר משרד החינוך בתחום, נוהל הקפצת כיתה, שילוב ילדים בכיתה שאינה תואמת את גילם אפשרית רק לאחר שהם עוברים הערכה פסיכולוגית מקיפה.
התפקיד של האבחון הוא להראות שהילד הוא בעל תפקוד חברתי, התנהגותי ורגשי אשר תואמים את הדרישות בכיתה הגבוהה יותר ואת פוטנציאל הלמידה של הילדים עצמם. אם הילד מפותח מבחינה שכלית, אולם לוקה בכישורים חברתיים או נמצא מעט מאחור מבחינה רגשית, ייתכן שיומלץ להשאיר אותו במסגרת החינוכית הנוכחית שלו.
זה לא בהכרח דבר רע: ייתכן שהילד ירוויח יותר מהישארות במסגרת הנוכחית שלו ויוכל להתקדם בקצב משביע רצון. ניתן לקחת בתור דוגמה ילד אשר פורח מבחינה שכלית אם הוא מקבל מהמסגרת החינוכית שלו יחס חם, אישי וקרוב. מעבר "מהיר מדי" שלו למסגרת חדשה, בה היחס אישי פחות והדרישות הלימודיות מעט מחמירות, עלול לפגוע בו או להקשות עליו בשלב בו הוא בוודאי נמצא.
איך מבצעים את האבחון לפי הקפצת כיתה?
האבחון עצמו נעשה באמצעות כמה כלים חשובים. נקודת ההתחלה היא שיחה מקדימה עם ההורים, בה הם מעבירים למאבחן את כל הרקע שחשוב לדעת על הילד במישורים השונים של חייו. האבחון כולל בהמשך לכך מבחנים ומטלות, כאשר המאבחן בוחן את ההתנהלות וההתנהגות של הילד במהלך ביצוען. כך הוא עשוי להבין טוב יותר את המוכנות של הילד למסגרת חדשה ובוגרת יותר, למשל בכל הנוגע לאופן בו הילד מתמודד עם הצלחות או קשיים הניצבים מולו.
השלב הבא בתהליך האבחון הוא שיחת סיכום, לאחריה תופק חוות הדעת הכתובה. אם חוות הדעת ממליצה להקפיץ את הילד כיתה, ואם יש בנוסף חוות דעת של הגננת או המורה הנוכחית של הילד ומומחים אחרים, סביר מאוד להניח שהגורמים הרשמיים במערכת החינוך יקבלו אותה. ההחלטה הסופית תתקבל בפועל על ידי ועדה מיוחדת מטעם השירות הפסיכולוגי-חינוכי ברשות המקומית בה מתגורר הילד.
מתי נהוג לבצע אבחון לבחינת הדלגה?
אבחון ניתן לבצע בגילים שונים, כאשר אחד התרחישים המקובלים הוא אבחון הדלגה פרטי לכיתה א. אבחון מהסוג הזה מתבצע על ידי פסיכולוג ילדים מומחה, במטרה לבחון פרמטרים הרלוונטיים לקבוצת הגיל הזה מבחינת רמת האינטליגנציה, הרמה השפתית, יכולת הריכוז והמיקוד במטלות, הכישורים התפיסתיים, רמת העניין, הסקרנות, ההתנהגות הרגשית ועוד.
נקודה חשובה נוספת היא שהאבחון יכול להצביע על כך שהפתרון הרצוי עבור הילד הוא הקפצת כיתה במקצועות מסוימים בלבד, בעוד שבאחרים יישאר הילד בכיתה עם בני גילו. הדבר מתרחש בדרך כלל כאשר הילד מפגין יכולות שכליות גבוהות בתחום מסוים, אולם לדעת המומחים ההיבטים הרגשיים או החברתיים אינם מפותחים מספיק (או לכל הפחות תואמים את בני גילו).
